צ'רלטון בע"מ נ' ח'ניפס

החלטה

ביום 10/07/2013, נדחתה ע"י כב' השופט ח.שרעבי, בקשת המבקש לדחיית התובענה על הסף. בהחלטה הדוחה נקבע, כי על המבקש להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום כשימי הפגרה נמנים. החלטה זו, עפ"י נתוני תיק זה, הומצאה למבקש באמצעות בא-כוחו ביום 12/7/2013.

ביום 30/09/2013 ניתן פס"ד כנגד הנתבע, באין הגנה ע"פ בקשת התובעת.

ביום 30/10/2013 הגיש הנתבע "בקשה דחופה ביותר לביטול פס"ד ועיכוב הליכי הוצל"פ", בהחלטתי מיום 4/11/2013, נקבע, כי כנגד הפקדת 15,000 ₪ יעוכב ביצועו של פסה"ד עד להחלטה אחרת. הוזמנה תשובת התובעת ואוזכרה זכות המענה.

גם נכון להיום, אין הפקדה בנמצא, ולפיכך, לא השתכלל עיכוב הליכים.

בקשת הנתבע נסמכת בתצהיר פקידתו של ב"כ הנתבע. זו מצהירה, כי היא אחראית על ענייני רישום ותיוק במשרד, מאשרת (בסעיף 5) את קבלת פסה"ד שברישא "בחודש אוקטובר ו/או במועד הסמוך לכך" וכך נודעה לה הטעות, שמקורה באי רישום המועד האחרון להגשת כתב הגנה. התצהיר נעשה ביום 30/10/2013. לבקשה צורף כתב הגנה.

תשובת התובעת (26 עמודים) מציינת, כי המבקש בחר לכתחילה שלא להתגונן, ולהתמקד בבקשות מקדמיות שונות אשר נדחו ע"י ביהמ"ש: ביום 27/5/2013 נדחתה בקשת הנתבע לחייב התובעת בהפקדת ערובה, וביום 10/07/2013 דחה ביהמ"ש בקשה לדחיית התביעה, והורה על הגשת כתב הגנה כאמור לעיל.

משכך היה, פנה ב"כ התובעת אל ב"כ הנתבע באמצעות פקס והפנה תשומת לבו, להחלטה המורה לו להגיש כתב הגנה ולשלם את הוצאות התובעת, זאת היה ביום 17/7/2013, כעולה מנספח 3 לתשובה.

התובעת מציינת, כי אין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק באשר לא נפל כל פגם בהמצאת כתב התביעה (גם לא נטען כך – ש.ר).

באשר לביטול ע"פ שיקול דעת (כאשר לא נפל פגם כלשהו בהמצאה), הרי שסיבת המחדל בעטיה ניתן פסה"ד, וסיכוי ההצלחה אם יבוטל פסה"ד - הם המכריעים.

מעת שהמבקש מבסס הגנתו על טענות בדבר זכויות המשיבה וטענות צורניות ביחס לכתב התביעה נראה, כי סיכוי הצלחתו אינם גבוהים: אלו אינם מהווים הגנה מעת שהיוו את הבסיס לבקשת הנתבע לדחייה על הסף, זו אשר נדחתה כאמור לעיל.

התובעת סבורה, כי יש להביא בחשבון את הבקשות המקדמיות שהוגשו: אם סבר הנתבע, כי סיכוי הגנתו גבוהים, תוהה התובעת, מדוע עיכב הגשת כתב הגנה?! מהתנהלות זו, ניתן ללמוד על העדר הגנה ראויה.

זכויות המשיבה הוכרו בפסיקה ביחס להפרת זכויות היוצרים שלה מכוח הסכמי רישיון ומכאן שסיכוי המשיבה גבוהים מסיכוי המבקש.

תשובת הנתבע מיום 9/12/2013 מקדשת את יומו של הנתבע בביהמ"ש כערך עליון ויסודי שלא ראוי לבטל אותו מפאת טעות משרדית שנעשתה בתום לב.

עוד מדגישה התשובה את המצאו של כתב הגנה שהוגש יחד עם הבקשה לביטול פס"ד והמשמעות שיש לייחס לכך, תוך שמציינת היא, כי ברור למגיש התשובה, כי כתב ההגנה הוגש לאחר מתן פסה"ד בהעדר ההגנה.

התשובה, בתמצית, רואה בזכות הנתבע להתחיל מחדש את ההתדיינות בתיק זה כזכות עליונה הגוברת על כל סדרי דין מהם יש להתעלם.

בחנתי את מכלול הכתבים דומני, כי הדין עם התובעת: הלכה מימים ימימה היא, כי סדרי הדין אינם "מיטת סדום" בה הותאמו מידותיו של אדם למידות המיטה. סדרי הדין גם אינם מזרן להתגולל בהם.

אין מדובר בנתבע שלא היה מודע להליך ואין כל מקום לעסוק בשאלה, אם ניתן לו או לא ניתן לו יומו בביהמ"ש:

נעלה מספק הוא, כי יומו של המבקש ניתן ואף יומיים, שעה שמצא לנכון להגיש בקשות אלו ואחרות אשר זכו לתגובה, לתשובה ולהחלטות ביהמ"ש - הכל עוד בטרם מצא לנכון להגיש כתב הגנה.

הנתבע מטיל מלוא יהבו על טעות פקידה זו או אחרת במשרד בא-כוחו.